<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יוסי בר זבידא</h1>
<h2>דף יט.</h2>
מיהו הא דמסקינן התם [שם] אמר רבי יוסי לא נחלקו על [העושה] מלאכה בין השמשות שהוא פטור, שאני אומר מקצת מלאכה עשה היום ומקצת מלאכה למחר וכו'. ומוקי בגמרא דאפילו הגבהה דהיינו לפי דעתי תלשה מן המחובר, יש ספק שמא מקצתה היתה [ה]יום ומקצתה למחר. כדבעינן לפרושי קמן בע"ה. וכיון שמסופק על שני בין השמשות של איסור אפילו בתלשה או על העקירה. אם כן לרבי יוסי בר זבידא היכא אשכחן דחייב על שני בין השמשות חטאת ודאי, כיון דכל ספיקות שאנו יכולין לתלות בבין השמשות אנו תולין. כדתניא בבמה מדליקין [שבת ל"ד ע"ב] בין השמשות מן היום ומן הלילה ספק כולו מן היום ספק כולו מן הלילה ומטילין אותו לחומר(א) שני ימים. ואיזהו בין השמשות וכו' עד ר' יוסי אומר בין השמשות כהרף עין וכו'. ומסקינן ומטילין אותו לחומר שני ימים למאי הילכתא אמר רב הונא בריה דרב יהושע לענין טומאה. כדתנן בפ"א דמסכת זבין [פ"א מ"ו] ראה שני ימים בין השמשות ספק לטומאה ולקרבן [ראה] אחת בין השמשות ספק לטומאה. ופירש רש"י ספק טמא ספק טהור, ספק חייב קרבן על הטומאה ספק אינו חייב אבל טמא שבעה. דזב בעל שתי ראייות או שני ימים כל טומאת זבין עליו והשלישית מביאתו לידי קרבן. וזה שראה שני ימים בין השמשות ספק יום אחד [הוא] וטמא בשני ראיות או רצופים הם וטמא בתורת ימים. ספק ימים שאינם רצופים וטהור מטומאת שבעה אלא בעל קרי הוא. דלאו שתי ראיות בו ביום איכא ולא שני ימים רצופים. ספק שהם שלשה רצופים [וזב] גמור הוא אף לקרבן. כיצד שמא בין השמשות הראשון כולו מן היום, ובין השמשות השני כולו מן הלילה, ונמצא יום אחד מפסיק בנתים וטהור. או שמא שניהם מן היום והוו להו שני ימים רצופים. וכן אם שניהם מן הלילה הוו להו שנים רצופים. או אם הראשון מן הלילה והשני מן היום הוו להו שתי ראיות ביום אחד וטמא שבעה בכל אלו ואין כאן קרבן. או שמא הראיות היו מקצתן ביום ומקצתן בלילה ויש כאן שלשה רצופים. וכן אם הראשונה מקצתה ביום ומקצתה בלילה, ושניה כולה מן הלילה. או הראשונה כולה מן היום והשניה מקצתה ביום ומקצתה בלילה, הוו להו שלשה רצופים וטעונים קרבן הוי ספק אף לקרבן. (מביא) [ומביא] חטאת העוף הבאה על הספק ואינה נאכלת. ראה אחת בין השמשות ספק לטומאה שמא מקצתה ביום ומקצתה בלילה, והיינו חומר שני ימים וטמא שבעה. או שמא כולה מן היום או מן הלילה ואין כאן אלא אחת.
הרי כל אלו הספיקות אנו תולין במקצת יום ומקצת לילה, או הכל מן היום או מן הלילה, והכל להחמיר. ובלבד שלא יביא חולין לעזרה. ומפני שהזב (מ)טהרתו על ידי קינים מביא חטאת העוף מספק, ומשמע אפילו ראיה זו וזו בשעה אחת, שהרי שיעור ראיה אחת כל זמן שאינה כדי טבילה וסיפוג אינה אלא אחת, אעפ"כ נאמר שמא כולה או מן היום או מן הלילה. ובין השמשות אי אפשר לספק ברבי יוסי דאמר כהרף עין [שבת ל"ד ע"ב]. דלדידיה לעולם נחלוק הראיה לשתים כשראה בין השמשות שלו. כדתניא בתוספתא בפ"א דזבין [ה"ד] ראה שלש ראיות ואין בין ראשונה לשלישית כדי טבילה וסיפוג אין בידו אלא אחת. ראה אחת מרובה כשתים רואים אותה אם יש מתחילתה ועד סופה כדי טבילה וסיפוג יש בידו שתי ראיות. ואם לאו אין בידו אלא אחת. ונראה לי הסודר, דרבי יוסי לטעמיה דאמר במשנת פ"א דזבין [מ"ה] לא אמרו אחת מרובה אלא אם כן יש בה כדי שלוש. ומסיק בתוספתא [פ"א ה"ד] ומודה רבי יוסי שאם ראה אחת בין השמשות אע"פ שאין (שם) [בה] כדי טבילה וסיפוג יש בידו שתי ראיות מפני ששני ימים חולקין אותה. וכן היה רבי יוסי אומר [ראה] אחת בין השמשות ספר לטומאה [ופטור מן הקרבן. שתים בין השמשות ספק לטומאה] וספק לקרבן. אחת ודאי ושתים בין השמשות, או אחת בין השמשות ושתים ודאי, [ודאי] לטומאה וספק לקרבן. שתים ודאי ואחת בין השמשות או שתים בין השמשות ואחת ודאי, ודאי לטומאה ודאי לקרבן. וסיפא לא ידענא לאוקומי מאי טעמיה דרבי יוסי דספק לקרבן, אי אבין השמשות דידיה קאי דכיון דאמר [שבת ל"ד ע"ב] זה יוצא וזה נכנס, אם בראיות ליכא לספוקי. דכיון דכי שלים בין השמשות דרבי יהודה הדר מתחיל דרבי יוסי. דלעולם ראיה אחת אי אפשר בלא שהות. שאם התחיל לראות כי שלים בין השמשות דרבי יהודה לעולם שני ימים הם. כדקתני ברישא ומודה רבי יוסי שאם ראה אחת בין השמשות. דעל כרחין היינו בין השמשות דידיה, שיש בידו שתי ראיות ודאי. כדמפרש מפני ששני ימים חולקין אותה. אם לא שנפרש דהא דקתני היה ר' יוסי אומר וכו' דאבין השמשות דרבי יהודה קאי. ודוחק גדול הוא. הילכך הא דרבי יוסי בר זבידא קשה לי היאך יביא חטאת ודאי בעשיית מלאכה, שהרי כל רגע ורגע אפילו לר' יהודה כולו מסופק. דשמא מקצתו מן היום ומן הלילה. ושמא אם התחלת המלאכה באיסור הגמר בהיתר. אם ההתחלה בהיתר (ו)הגמר באיסור. מכל מקום אין כאן מלאכה שלימה בספק.
ובתחילת מסכת ברכות ירושלמי [פ"א ה"א] גרסינן איזהו בין השמשות אמר רבי תנחומא לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף נחלקה הטיפה לכאן ולכאן זהו בין השמשות. איזהו בין השמשות משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל דברי רבי נחמיה. רבי יוסי אומר כהרף עין, ולא יכלו חכמים לעמוד עליו. רבי יוסי ורבי אחא הוו יתבי א"ר יוסי לרבי אחא לא מסתברא סוף חצי מיל דרבי נחמיה כהרף עין דרבי יוסי. א"ל [אף] אנא סבר כן. רבי חזקיה לא אמר כן אלא כל הרף עין והרף עין של חצי מיל דרבי יוסי ספק הוא. א"ר מנא קשייתא קומי רבי חזקיה כדתנינן תמן ראה אחת ביום אחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר, אם יודע שמקצתה ראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן [ואם ספק שמקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר ודאי לטומאה וספק לקרבן]. רבי חייא בר יוסף בעאי קומי רבי יוחנן מאן תנא דראייה נחלקת רבי יוסי א"ל קשתה על (דברוך) [דעתך] דאת אמר כל (רגע רגע) [הרף עין והרף] עין שבחצי מיל [דרבי נחמיה] ספק הוא למה. א"ל קשתה לכשיבוא אליהו זכור לטוב ויאמר זהו בין השמשות. מאן פליג וכו'.
ולעיל מהא [שם בירושלמי], כמה כוכבים יצאו ויהא לילה. רבי פנחס בשם רבי אבא בר פפא כוכב אחד ודאי יום שנים ספק שלשה לילה. ושנים ספק והכתיב ואנחנו עושים במלאכה מעלות השחר עד צאת הכוכבים ומיעוט כוכבים שנים. קדמייתא לא חשיב. בערב שבת ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור, שנים מביא אשם תלוי, שלשה מביא חטאת. במוצאי שבת ראה כוכב אחד ועשה מלאכה חייב חטאת, שנים מביא אשם תלוי, שלשה פטור. רבי יוסי בר בון בעי ותימר שנים ספק ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה ראה שני כוכבים במו"ש והתרו בו ועשה מלאכה, מה נפשך [אם] הראשון יום הוא אף האחרון יום הוא ויהא חייב על האחרון או מה האחרון לילה אף הראשון לילה ויהא חייב על הראשון. אלא ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת בשחרית וקצר כחצי גרוגרת ראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך [אם] הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת, ויהא חייב על האחרון. או מה האחרון לילה אף הראשון לילה, ויצטרף של שחרית עם של ליל(ה) שבת, ויהא חייב על הראשון. באילן דלית אורחיהון למיתחמא ביממא ברם באילן דמתחמא ביממא לא מערערין בהון. אמר רבי יוסי בר בון ובלחוד דיתחמון תלת כוכבים בר מן חדא כוכבתא. רבי יעקב דרומאה בשם רבי יהודה בן פזי כוכב אחד ודאי יום, שנים לילה, ולית ליה ספק אתמהא. אית ליה בין כוכב לכוכב. תני כל זמן שפני מזרח מאדים זהו יום. הכסיפו זהו בין השמשות. השחירו שנעשה העליון שוה לתחתון זהו לילה.
גרסינן במסכת פסחים בפרק מי שהיה הלכה איזהו דרך רחוקה [צ"ד ע"א] אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כמה מהלך אדם בינוני ביום עשר פרסאות, מעלות השחר ועד הנץ החמה [וכו']. ש"מ (מכל) משקיעת החמה עד צאת הכוכבים יום הוא. וביציאת הכוכבים איכא למימר דאית ליה ספק יום או לילה כדכתיבנא. ולית ליה בין השמשות דרבי יהודה ורבי נחמיה. והא דגרסינן נמי בזבחים פרק איזהו מקומן [נ"ו ע"א] אמר רב יצחק בר אבדימי מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה שנאמר ביום הקריבו את זבחו ביום אתה מקריבו. לא ידענא מאי שקיעת החמה קאמר.
וכמה בין השמשות הוזכרו בתלמוד, כגון ההוא דפרק מילה [שבת קל"ה ע"א], ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא נולד בין השמשות, דכל זה משמע לרבי יהודה ורבי נחמיה. ולרבי יוסי תימה מאי ספיקא, אבל בין השמשות דראיות זבה ונדה, וכההיא דהמפלת [נדה ל' ע"א] כגון שבאתה לפנינו בין השמשות, גבי טועה. ובשלהי פרק בא סימן [שם נ"ג ע"א] פלוגתא דרבי יהודה בן אגרא ורבי. וכההיא פ"א דהוריות [ד' ע"א] משל לאדם שהביא כפרתו בין השמשות, ספק נתכפר ספק לא נתכפר. כל זה משמע דבין השמשות דרבי יהודה או רבי נחמיה.
